החלטה בתיק ב"ל 39166-12-11

1.         התובע הגיש לנתבע תביעה לתשלום דמי אבטלה.

            תביעת התובע נדחתה במכתב מיום 5.10.10.

            במכתב הדחייה נכתב, כי באפשרות התובע לערער על ההחלטה תוך 12 חודשים, לבית הדין לעבודה.

2.         ביום 21.12.11 הגיש התובע את תביעתו לבית הדין.

3.         בכתב ההגנה ביקש הנתבע לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות. כמו כן נטען, כי דין התביעה להידחות מאחר והתובע עבד ודווח כעובד בתקופה בה הוא תובע דמי אבטלה.

4.         ביום 24.7.12 הגיש התובע כתב תביעה מתוקן בו טען, כי ביום 20.10.10 ביקש לקבל עותק מדו"ח החקירה, ומשזה לא נמסר לו, מנע הדבר ממנו להגיש תביעתו בפרק הזמן שנקבע בחוק.

5.         הנתבע הגיש ביום 28.8.12 כתב הגנה מתוקן במסגרתו שב וטען להתיישנות התביעה וכן טען, כי התובע קיבל עותק מדו"ח החקירה ובמכתבו מיום 10.11.10 אישר כי קיבל עותק חסר.

6.         ביום 19.2.13 הוגשה בקשה לדחיית התביעה על הסף, וזו נדונה בישיבת 25.2.13.

טענות הצדדים

7.         לטענת הנתבע, התביעה הוגשה בחלוף המועד הקבוע בתקנות להגשת תביעה (תקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות) תש"ל - 1969).

8.         לטענת הנתבע, לבית הדין אין סמכות להאריך מועדים להגשת תובענות שנקבעו בחוק או בתקנות, והנתבע מפנה לפסיקה ענפה בעניין זה.

            אף סיכויי הצלחת התביעה הינם קלושים, ופחות מכך, שכן התובע הודה בהודעתו לחוקר כי עבד בתקופה הרלוונטית לתביעה, ואף דווח כעובד.

            התכתבויות אינן עוצרות את מרוץ ההתיישנות, מה גם שממכתבו של התובע מיום 20.11.10 חלפה למעלה משנה עד להגשת התביעה.

9.         לטענת התובע, המתין לקבלת תשובה למכתבו מ - 20.11.10 בו מבקש הוא לקבל את דו"ח החקירה ולפיכך לא הגיש את התביעה לבית הדין.

באשר לסיכויי התביעה טוען התובע כי החל לעבוד במקום העבודה בישראביט רק בחודש ספטמבר, ואף שלא הייתה לו היכרות מוקדמת עם החוקר והחקירה נעשתה בשפת אמו - הרשום בהודעה אינו משקף לטענתו את שאמר.

הכרעה

10.       אין חולק כי מכתב הדחיית מיום 5.10.10 התקבל אצל התובע וכי תביעתו הוגשה לראשונה רק ביום 21.12.11, בחלוף למעלה משנה.

11.       על פי תקנות הביטוח הלאומי (מועדים להגשת תובענות) התש"ל - 1969, התביעה לבית הדין צריכה הייתה להיות מוגשת תוך 12 חודשים ממועד הדחייה.

12.       צודק הנתבע בטענתו, כי בית הדין אינו מוסמך להאריך מועדים שנקבעו בחיקוק, להבדיל ממועדים שנקבעו על ידו במהלך ההליך המשפטי.